יום שני, 12 בנובמבר 2018

מי יודע מדוע ולמה הזברה לובשת פיג'מה?


תוצאת תמונה עבור מי יודע מדוע ולמה לובשת

מחשבות על שאלות ועל דוד יוסי וסבתא שלי   


כשהייתי קטנה שאלתי שאלות ללא הפסקה, למה? מתי? אולי אפשר ? בשביל מה?
לא הסכמתי להסתפק בתשובה שאמרה "זה ככה ", " זאת עובדה" , "כך אומרים " ולפעמים "די ילדה".
הסקרנות שבי לא ידעה גבולות ולא נרגעתי עד שקיבלתי תשובות ברורות או עד שלפחות ידעתי היכן עלי לחפש את התשובות, איפה לחקור ואיך לגלות.

תשובות חיפשתי בעיקר בספרים ואצל מבוגרים בעלי סבלנות אדירה לילדים סקרנים.
שתי דמויות היו עבורי בדרך הזו מאוד משמעותיות. דוד יוסי וסבתא שלי.
דוד יוסי היה דוד מאומץ ,הוא ואשתו ששרדו את השואה, היו זוג ערירי שגר בדירה הסמוכה.
דוד יוסי היה בעל ידע אדיר באסטרונומיה ושח מט והייתה לו סבלנות עצומה לכל השאלות שלי.
מעולם לא פטר אותי בחוסר סבלנות  או בהתנערות אלא תמיד נתן לי להרגיש שאני פשוט נפלאה,
 שהעובדה שאני שואלת ומתעניינת, זו הוכחה שאני ממש אבל ממש ילדה חכמה.
גם לאחר שעברנו דירה, המשכתי עדיין לבקר במשך תקופה ותמיד הרגשתי בטוחה ואהובה.
היום, בראייה לאחור, אני יכולה להודות לדוד יוסי שקישר אצלי בגיל מאוד צעיר,
את  שאילת השאלות למשוב מידי של הערכה ותמיכה וכך הסקרנות הטבעית לא דוכאה אלא הוטבעה ונטמעה.

למזלי, זכיתי גם בסבתא אהובה, שאהבה אותי ללא תנאי והייתה זמינה תמיד לכל שאלה. סבתא שלי הייתה בעצמה כמו ילדה, היא הייתה צעירה ברוחה, סקרנית מאוד ומלאת ידע. לפעמים לדעת אימא שלי, כלתה,זו הייתה כבר חטטנות לשמה,
אבל כלה וחמות זה סיפור אהבה שונה לחלוטין ממה שבנינו היה. סבתא שלי לפני שבכלל משהו ידע איך מטיילים בעולם ואיך העולם נראה, הספיקה לטוס למקומות רחוקים , לטייל, להגיע למקומות נידחים, לראות צבעים, להריח ריחות, לפגוש תרבויות מגוונות ואנשים שונים. אני, נכדתה הבכורה, הייתי מחכה בשקיקה לחזרתה וממטירה עליה שאלות מפה ועד להודעה חדשה. דרך התשובות המפורטות והסיפורים המרתקים, הרגשתי שאני מטיילת בעולם וחווה את הדברים.
סבתא שלי הצליחה לקשר אצלי את הסקרנות ושאילת השאלות לתחושה שנפתחות דלתות ומתגלים עולמות.

ועכשיו נעבור למה שבא לי בטבעיות לשאילת שאלות,
לכמה ילדים או מבוגרים שסביבנו התמזל המזל להרגיש שלשאול זה חשוב ומותר?
כמה זכו לתשובה?
לכמה ענו בסבלנות ובאהבה?

שאילת שאלות היא מיומנות חיונית ללמידה, להתפתחות ולהעצמה. כאשר אנחנו כאנשי שיחה, חברים, הורים או אנשי חינוך והוראה מאפשרים לשאול שאלות, מתייחסים בסבלנות וכבוד לכל שאלה ויודעים לסייע ולהראות דרכים שונות למציאת התשובות , אנחנו מאירים דרך נפלאה שמעודדת סקרנות וחשיבה ופותחת פתח למסעות מעוררי השראה.

ולקינוח, שיר נפלא....

רַק לִשְׁאוֹל

מילים:  לאה נאור מתוך הספר "מקהלה עליזה"

אִם הָיִיתִי יָכוֹל
כָּל הַיּוֹם רַק לִשְׁאוֹל,
וְלֹא לִשְׁתּוֹת וְלֹא לֶאֱכוֹל
וְלֹא כְלוּם, וְרַק לִשְׁאוֹל.
אֵיךְ וּמָה וְאִם וְלָמָה,
מַה יֵשׁ בֵּין פֹּה לְשָׁמָה?
מַה אֲנִי עוֹשֶׂה כְּשֶׁאֲנִי יָשֵׁן?
וְהַפֶּה, בְּאֵיזֶה דֶבֶק הוּא נִדְבָּק לִי לַשֵּׁן?
וְלָמָה בַּפִּיגָ'מָה יֵשׁ כִּיס?
וְאִם מוּתָר לִתְפּוֹס חֲלוֹם וּלְהַכְנִיס?
לָמָה צָרִיךְ כָּל יוֹם לָנוּחֵ?
וּמַה עוֹשִׂים הָעֵצִים אִם אֵין לָהֶם רוּחַ?
אִם לַיּוֹרֶה קוֹרְאִים יוֹרֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹרֶה בְּרָקִים וּרְעָמִים?
וְלָמָה גַּם עַל הַיָּם יוֹרְדִים גְּשָׁמִים?
אֵיך הַמַּלְאָכִים עָפִים בְּלִי מְנוֹעִים?
וְאִם אֱלֹהִים אוֹהֵב אוֹתִי, וְאִם אֲנִי אוֹהֵב אֶת אֱלֹהִים?
וּכְשֶׁאֲנִי עוֹצֵם עֵינַיִם, לְאָן הוֹלֵךְ כָּל הָעוֹלָם?
וּבְאֵיזָה רֶגַע בְּדִיּוּק אֲנִי נִרְדָם?
וְלָמָה לֹא עוֹשִׂים לָנוּ אֲדָמָה רַכָּה,
שֶׁאַף פַּעַם לֹא נְקַבֵּל מַכָּה?
וְאֵיפֹה הַיּוֹם מַתְחִיל?
וְאֵיפֹה הַיָּם נִגְמָר?
וּמָתַי מַפְסִיק לִהְיוֹת מוּקְדָם וּמַתְחִיל לִהְיוֹת מְאוּחָר?
וְאֵיךְ זֶה, כְּשֶׁאֲנִי פּוֹקֵחַ עֵינַיִם, פִּתְאֹם כְּבָר מָחָר?
אִם הָיִיתִי יָכוֹל
כָּל הַיּוֹם רַק לִשְׁאוֹל,
וְלֹא לִשְׁתּוֹת וְלֹא לֶאֱכוֹל,
וְלֹא כְלוּם. וְרַק לִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל
וְלִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל ...
אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי גּוֹמֵר אֶת הַכֹּל.

יום ראשון, 4 בנובמבר 2018

"הדבר היחיד הקבוע בחיינו הוא השינוי"

תוצאת תמונה עבור הרקליטוס



"הדבר היחיד הקבוע בחיינו הוא השינוי הרקליטוס, 500 לפני הספירה


משפט זה נשמע כניגוד בין חלקיו, איך ייתכן ששינוי הנו דבר קבוע? אולם הרעיון מאחוריו פשוט ומבריק. הרקליטוס דיבר על כך שהעולם משתנה ללא הרף ולכן ההשתנות היא חלק בלתי נפרד מחיי האדם.  הוא ניסה לפשט זאת  באמצעות דוגמה על נהרות ואמר  "גם כשאנו נכנסים לאותם הנהרות, כל הזמן זורמים עלינו מים אחרים", כלומר כדי שדבר מסוים כמו נהר ימשיך להתקיים, על המים הזורמים בו להתחלף כל הזמן אם המים הזורמים לא יתחלפו , הנהר לא יתקיים והוא ייהפך לביצה. אני מתחברת למשפט זה ומעידה על עצמי כי אני ממשיכה לעבוד כמורה במשך 21 שנים מכיוון שאני כל הזמן משנה ומחדשת את עצמי. 
השינויים שאני עורכת הכרחיים לי על מנת שאשאר במערכת, בדיוק כמו נהר שהמים בו זורמים ומתחלפים, כך אני מחליפה תחומי הוראה, דרכי הוראה וממציאה את הגלגל בכל יום מחדש. לכן איני חשה שחיקה אלא זרימה תמידית. 

אם נקביל את דברי הרקוליטוס לא רק אלי , אלא למתרחש בעולם החינוך, נראה כי על מנת שבתי הספר ימשיכו להתקיים כמוסדות חינוך היה צורך לשנות את תפקיד המורה.  אם בעבר תפקיד המורה היה העברת המידע וחומר הלימוד לתלמידים,  הרי שכיום כל המידע מצוי ונגיש לכל תלמיד בחיפוש באינטרנט
ולכן תפקיד המורה חייב היה לעבור שינוי. תפקיד המורה כיום  הנו להיות סוכן שינוי בסביבה מתוקשבת, לסייע בפיתוח חשיבה דיגיטלית ומסוגלות עצמית, לתווך בין התלמיד ובין המידע, ללמד אותו להוציא את העיקר מהטפל, להסיק מסקנות ולפתח חשיבה. אסכם ואומר כי לדעתי, בתקופת הרקוליטוס ובימינו , מה שקובע את הצלחת האדם ואת איכות חייו הוא יחסו לשינוי ויכולת ההתמודדות שלו וכי עלינו בתור מורים מוטלת אחריות להעצים את תלמידנו כך שיפתחו מסוגלות העצמית ויצליחו להתמודד גם בלעדינו בכל סיטואציה הנקרית בדרכם.