אתה הכוכב הבא

הרהורים נוסטלגיים על כמעט זכייה

אני זוכרת את אותו ערב שישי במסיבת יום ההולדת של נגה זנזורי.  

הייתי בכיתה ו', לבשתי את החצאית הכי יפה שלי והגעתי מאושרת למסיבה. 

לאח הגדול של נגה הייתה מערכת סטריאו משוכללת ונגה הכריזה בגאווה שהוא יהיה התקליטן הפרטי שלנו, כמו במסיבות של הגדולים. 

אח של נגה לקח את התפקיד ברצינות רבה והכריז על תחרות ריקודי זוגות. 

אסף, חבר מהכיתה, שאל אם אני רוצה לרקוד אתו והסכמתי.

 רקדנו באנרגיה מטורפת והיינו מכווני מטרה. 

רצינו לזכות בפרס הגדול, קלטת של שירים, שהכין אח של נגה. 

לאט לאט, אחיה הכריז מי מהזוגות עולה לשלב הבא, עד שנותרנו 2 זוגות, מירית ויוחאי ואסף ואני. 

זו הייתה הרגשה מדהימה, תחושה שאנחנו הכי טובים שיש ושמפריד בנינו ובין הקלטת הנכספת רק שיר אחד אחרון. 

השיר האחרון היה " The eye of the tiger" של להקת Survivor . 

 שנים רבות אחר כך, לא יכולתי לשמוע אותו מבלי להרגיש בבטן את הצביטה, שחשתי כשאח של נגה הכריז על מירי ויוחאי כזוכי התחרות  ועלינו כמקום השני.

 ההפסד בתחרות היה מלווה בתחושת אכזבה ועלבון, על כך שאני לא הייתי הרקדנית הכי טובה בכיתה, למרות שלמדתי מחול ומירית כלל לא למדה. 

באותו הרגע שבו הפסדנו, לא הצלחתי לזכור שהגענו למקום השני המכובד מכל הכיתה.

כל  שרציתי היה  רק להיעלם מהמסיבה. כל כך רציתי לקחת חלק בתחרות ולא ידעתי עד כמה תשפיע עלי לרעה.

מאז חלפו שנים רבות ואני לקחתי חלק בתחרויות שונות, למדתי להתמודד עם הפסדים, לצמוח מקשיים וגם לזכות, לנצח, לחוות הצלחות. אבל את התחרות הראשונה לא שכחתי ואני לוקחת אותה איתי לחיי, למשפחתי ולעבודתי . 

כהורים וכאנשי חינוך, עלינו לעצור ולתהות האם התחרות מקדמת או חוסמת ומכשילה?

האם אנו מעודדים להצטיינות אישית או לתחרותיות שאינה בריאה?

בבית ובבית הספר אנחנו מעודדים תחרות בלמידה, במשחקים , בהישגים , בספורט ועוד. 

אין ספק שתחרותיות אצל ילדים יכולה להביא אותם להישגים, אבל מחיר ההשוואה המתמדת לאחרים הנו כבד והוא מחריף במיוחד במקומות שבהם ההצלחה, המקום הראשון וההצטיינות הם המדד היחיד לכבוד ולהערכה, שכן  לא תמיד ניתן לנצח. כשילד מרגיש בעל ערך רק אם הוא במקום הראשון או המצטיין מכולם, קשה לו מאוד לבנות ולבסס ביטחון עצמי ביכולותיו, כי הוא אף פעם לא יכול להיות בטוח שגם בתחרות הבאה יגיע ראשון. כשכל תשומת הלב של הילד ממוקדת באיך להיות יותר טוב מהאחרים, נשללת ממנו האפשרות לראות את האפשרויות והיכולות האחרות שלו, אלה שלא נבחנות ביחס לאחרים אלא רק ביחס לעצמו, כמו היכולת להתפתח, לתרום ולקדם מטרות המשותפות לו לחברה שבה הוא חי.

במקום זאת אפשר לעזור להם להצליח ולהצטיין בעזרת חיזוק הדימוי העצמי וההבנה שכל הישג שלהם נבחן ביחס ליכולות שלהם בלבד. הדרך הנכונה והמועילה ביותר היא ללמד את הילדים לבחון את התקדמותם והצלחותיהם ביחס לעצמם בלבד, תוך שימת דגש על התהליך ולא רק על התוצאה (טננבאום, 2009).

 מאחלת לנו למצוא תמיד את האור שבנו, להעצים אותו ולהקרין אותו על הסובבים אותנו ולהדליק עוד אורות רבים. להצטיין כי אנחנו רוצים.  כי טמון בנו הגרעין.

טננבאום, א. (11 פברואר 2009). למדו את הילדים להצטיין בלי להיות תחרותיים. אוחזר ב-03/01/2019 מתוך ynet:

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3668438,00.html